טיפול גוף נפש בפוסט-טראומה

#היסטריה #טראומה #פוסט-טראומה #דכאון #חרדה #כאב כרוני

 

״את חלקלקות המילים ניתן לעקוף באמצעות שימוש במערכת עצמי מבוססת הגוף, שדוברת באמצעות תחושות, טון קול ומתח גופני. כשאתה מפעיל את ״תחושת הבטן״ שלך ומקשיב לקצב הלב - כשאתה עוקב אחר הנתיבים האינטרוספטיביים אל תוך מעמקיך הכמוסים ביותר - אזי הדברים מתחילים להשתנות.״

(ואן דר קולק, נרשם בגוף)

​

זוהי סקירת ספרות קצרה המתבוננת בקשר בין גוף ונפש אל מול הפגיעה הפוסט-טראומתית וביכולות הריפוי הטמונות בשילוב גוף ונפש במרחב הטיפולי, למשל באמצעות יוגה תרפיה, מיינדפולנס וטיפול באומנויות השונות.

​

מהי פוסט-טראומה

פוסט טראומה היא הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והיא מהווה תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי אשר כוללת עוררות מוגברת, חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו (בטיפולנט). תגובות דחק לאירוע טראומתי הן טבעיות ומגנות עלינו באם מופיעות בסמוך לארוע ונמשכות עד כארבעה שבועות. מעבר לכך באם ממשיכות או מופיעות תקופה עד שנים לאחר הארוע, מדובר בפוסט טראומה. פוסט טראומה לא תתפתח אצל כל אחד והיא צפויה להתפתח בקרב כ30% מהעוברים/נחשפים לארוע הטראומתי. בשל מורכבותה לרוב, הטיפול בה יכלול יותר מגישה טיפולית אחת.

 

קצת היסטוריה

במשך שנים רבות (2500) נחשבה ה׳היסטריה׳ למחלה מיסתורית האופיינית לנשים, שלא ברורים מקורותיה, והיא מתבטאת בתסמינים פיזיים שונים ולא ברורים (ג׳ודית הרמן, טראומה והחלמה). מתוקף שמה ניתן להבין כי ייחסו את מקורה לרחם (היסטר ביוונית). בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 תיאורטיקנים מוכרים ביניהם פרויד וברויאר החלו לחקור את ההיסטריה ומצאו שהתסמינים נרגעים ואף נעלמים תחת היפנוזה, אך לרוב חוזרים ביציאה ממנה. בסקרנותו הרבה המשיך פרויד לחקור את האפשרות לטפל בה, ופיתח את הריפוי בדיבור שהיה מבוסס אסוציאציות חופשיות ופירוש חלומותיה של המטופלת שישבה מולו בקליניקה. במהלך שנות עבודתו הראשונות הצביע פרויד על קשר בין תסמיני ההיסטריה לאירועים מיניים טראומתיים שחוו מטופולותיו בגילאים מוקדמים. תאוריה זו לא התקבלה באהדה בקרב הקולגות שלו בלשון המעטה. לעתיד שינה את התיאוריה שלו מפגיעות קונקרטיות שהתרחשו במציאות לכך שהארועים שמתארות המטופלות שלו, הם מדומיינים ומבוססי פנטזיה בלבד (בספרו:מעבר לעקרון העונג, 1920). בכך הפך פרויד בעצמו, למכחיש של פגיעות מיניות ואלימות בקרב נשים וילדים בעודו מניח את היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. הפסיכואנליטיקאי פרנצי החזיר את נושא הפגיעות המיניות בילדות לתמונה, במאמרו המפורסם ״בלבול השפות בין המבוגרים לילד״ (1932) וגם הוא נהדף (ואף הוחרם ע״י פרויד). הרעיונות המהפכניים של פרנצי הושהו ליותר מ-50 שנים עד שחילחלו וקיבלו מקום לגיטימי בעולם הטיפול, ואודות לו ולזרמים פמניסטיים, כיום יש יותר ויותר הכרה בטראומות מיניות, ובהשפעותיהן על המוח, הנפש ואף על הפיזיולוגיה של האיש.ה שנפגעו. חשוב לציין שגם היום נפגעים/ות רבים נתקלים/ות בהשתקה, הכחשה, בושה ואשמה שמתלוות לפגיעה ואף מעצימות אותה ומשמרות אותה מצד שלל גורמים.

​

במקביל, סביב מלחמות העולם החלה להיחקר תגובת הקרב של חיילים שארעה סביב פגיעה פיזית ונפשית בשדה הקרב. במקרה זה, שייכו את התסמינים הפיזיים והנפשיים מהן סבל החייל, לפציעה גופנית קשה שחווה בשדה הקרב (ג׳ודית הרמן, טראומה והחלמה). כשהצטברו עוד ועוד ממצאים בנוגע לחיילים שסבלו מסימפטומים שונים (שדמו לא פעם לתסמיני ההיסטריה), גם מבלי שחוו פציעה בגוף, התפתחה ההבנה שתגובת הקרב יכולה להופיע גם בעקבות חשיפה לארוע קשה כמו מוות או סכנת מוות ממשית. גם במקרה זה הלכה והתבססה צורת טיפול מבוססת דיבור, לרוב בקבוצות עבור החיילים שנפגעו.

​

פוסט טראומה בהיבט הגוף-נפשי

ספרו ׳נרשם בגוף׳ של הפסיכיאטר המטפל והחוקר, בסל ואן דר קולק, הוא מהפכני ומעורר השראה. ואן דר קולק, שהחל דרכו כפסיכיאטר מצא את הדיבור והטיפול התרופתי מוגבלים בבואנו לטפל בפגיעות נפשיות פוסט טראומתיות. הוא מתאר את הטראומה, ככזו הנרשמת לא רק בנפשם של הנפגעים, אלא גם בהיבטים פיזיולוגיים רבים המייסרים ומשבשים את חייהם.

הוא מתייחס לשתי צורות מודעות שנפגעות בעת הטראומה, ששתיהן נמצאות במח אך רחוקות זו מזו. הראשונה זו המודעות הנרטיבית שאוספת את הזכרונות לכדי סיפור לכיד, אשר סביב ארועים טראומתיים נותר לא פעם מבולבל ומחורר. המודעות השנייה היא של תחושות ורגשות והיא יותר פיזיולוגית, ונושאת את התגובות הטבעיות והאינסטנקטיביות למצבי חירום. תגובות אלה אמורות להגן ולשמור עלינו. במצבים טראומתיים שעוצמתם חורגת את יכולת ההכלה הרגשית, יכול להווצר מצב בו התגובות הגופניות והרגשיות ממשיכות להתקיים גם תקופה ארוכה לאחר היציאה ממצב החירום, ולעתים אף שנים. הביטויים האלה יכולים לקבל חיים משל עצמם ולהתקיים או להתעורר במנותק מהטראומה, ולהתבטא למשל ב: פלאשבקים, סיוטים, עוררות כרונית, התקפי זעם, כאבים כרוניים לא מוסברים, כיווצי שרירים ש״נתקעים״. בהיבט הנפשי: דיכאון, חרדה, ורגשות קשים של אשמה ובושה. 

​

למרבה הצער כותב בסל ואן דר קולק בספרו, כמעט שלא ניתן למצוא מילים לאירועים טראומתיים. יחד עם זאת הדרך לצאת מהטראומה רצופת מילים, כנגד ההשתקה, ההכחשה, הבושה והאשמה שלא פעם יושבות בבסיס השימור שלה בגופנפש.

בסקרנותו למצוא הקלה ומענה למטופליו, ואן דר קולק החל לחקור גישות טיפוליות שונות במרפאתו, בינהן גישות יותר סומאטיות (גופניות). הוא ניסה, חווה, ולמד על שיטות וכלים שונים גם על בשרו וגם בעבודה עם מטופליו. בספרו הוא מתעד מחקרים שונים המצביעים על השפעת גישות טיפוליות מגוונות המאפשרות גישה לרגשות ולארועים הקשים גם באמצעים שאינם מילוליים כמו היוגה, האמנות, הEMDR, טיפולים בתנועה ובכתיבה. 

כאמור, ואן דר קולק לא מוריד מערכן של המילים, אך אומר שלעתים מציאת המילים והחיבורים כרוכה בהתנסויות וצורות ביטוי לא מילוליות המאפשרות להשלים את התמונה הרגשית ואף להרחיבה, ולראותה מעוד נקודות מבט. בנוסף, הוא מתאר כיצד העבודה הגופנית או היצירתית מסייעות בוויסות תסמינים פיזיולוגיים שונים, והחזרת האיזון למקצבים הגופניים הטבעיים, למשל של הלב והנשימה. היכולת להיות במודעות לתחושות, ואז לתת להן מילים היא מפתח בעיניו לריפוי המח הרגשי.

​

טיפול דרך הגוף

במצב של PTSD, מערכות העצבים הסימפתטית והפרא-סימפתטית אינן מסונכרנות כפי שהן אמורות להיות במצב רגיל. הכשל הזה בשמירת איזון מערכת העצבים הוא אחד ההסברים לכך שאנשים מוכי טראומה הם פגיעים יותר, ומגיבים בעוצמה גבוהה ללחצים מתונים בסימפטומים פיזיים ונפשיים (עפ״י ואן דר קולק).

שיטות מדעיות אישרו ששינוי בצורת הנשימה יכול לשפר בעיות כמו כעס, דיכאון וחרדה. בנוסף, מחקר שיזם ואן-דר-קולק (2014) הראה שהיוגה שיפרה משמעותית את בעיית העוררות אצל הנשים שנחקרו שסבלו מפוסט טראומה, וכן שיפרה את יחס המשתתפות לגופן. לצד הנשימה, העבודה הגופנית מחדשת את היכולת המולדת ל׳אינטרוספציה׳, היכולת להקשיב ולזהות תחושות גופניות והפנימיות ולהחזיר את הגוף לאיזון (הומאוסטזיס) מתוך ההכרה בתחושות וההתייחסות אליהן. היוגה והן המדיטציה בסגנון מיינדפולנס וסריקות גופניות עצמיות מעודדות את השימוש ביכולות מולדות שכמו התפוגגו בעקבות הטראומה. ואן דר קולק אומר בספרו שפעולות הכרוכות בקשב לתחושות הגוף והתיידדות עימן, יכולות לחולל שינויים עמוקים - הן בנפש והן בגוף - ועשויים להוביל להחלמה מטראומה.  

ואן דר קולק מדבר על טיפולים שנותנים מענה בו זמנית גם מלמעלה למטה - כלומר מהמח אל הגוף, וגם מלמטה - למעלה, כלומר מהגוף למח, וכך הוא מציע לתת מענה בו זמנית לגוף-נפש ולהקל על הסימפטומים השונים ולהפחיתם, ולהרחיב את חלון ההכלה (חלון הסיבולת) לארועים טראומתיים שנצרבו בגוף-נפש.

 

טיפול באמנויות

בספרו מתייחס ואן דר קולק גם לפעולה היצירתית ולטיפולים השונים באמנויות המשלבים גוף-נפש כמו טיפול בהבעה ויצירה, טיפול במוזיקה וטיפול בתנועה. המרכז הלאומי האמריקני לרפואה משלימה מגדיר את הטיפול באמנויות כטיפול גוף-נפש הנותן מענה כטיפול בפוסט טראומה (מלקיודי, טיפול בהבעה ויצירה). העבודה החושית באמצעות מגע וביטוי בחומרים השונים מאפשר לבטא תכנים שאין להם מילים אך רשומים בגוף, וכך הוא מאפשר לאנשים לבוא במגע עם חלקים בעברם, לגלות את עצמם, לחוות שינוי ותיקון (Gladding 1991). הדימויים שנוצרים, שקודמים במקרים רבים ליכולת לבטא את הארועים במילים, מזמנים אפשרות לעיבוד הטראומה בהבעה ובמגע סנסורי עם החומרים השונים. ההבעה ללא מילים יכולה לסייע בהזכרות בפרטים ולסייע בהשלמת הנרטיב, שבמקרים רבים נחווה כמחורר בתוך אוסף הזכרונות הטראומתיים. בנוסף, התהליך היצירתי יכול להקל על מתח, ומועיל בשחרור רגשות עזים ובכך מביא להקלה על רגשות כואבים ומציקים. 

​

לסיכום

הפוסט טראומה מתבטאת בגוף ובנפש ויכולה לפגוע מאוד באיכות החיים של המתמודדים עימה. בשל מורכבותה לרוב, טיפול יעיל בה יכלול יותר מגישה טיפולית אחת, אם בנפרד ואם במשולב. טיפול המציע שילוב של דרכי טיפול יכול לתת מענה רחב יותר למורכבות הסימפטומים הנפשיים והגופניים בהציעו מרחב שיחה לצד מרחבים לעיבוד חלקי הטראומה שאין בעבורם מילים, אותם ניתן לפגוש, להביע ולוסת דרך הגוף (יוגה תרפיה, מיינדפולנס, טיפול בתנועה) או לבטא באמצעות האמנויות השונות.

​

ספרות מקצועית:

ואן דר קולק בסל, נרשם בגוף, פרקים 14-16

הרמן ג׳ודית, טראומה והחלמה, פרק 2

מלקיודי קת׳י א., טיפול בהבעה ויצירה, פרקים 1-2

בטיפולנט, ערך פוסט-טראומה