טיפול גוף נפש בפוסט-טראומה
#היסטריה #טראומה #פוסט-טראומה #דכאון #חרדה #כאב כרוני
״את חלקלקות המילים ניתן לעקוף באמצעות שימוש במערכת עצמי מבוססת הגוף, שדוברת באמצעות תחושות, טון קול ומתח גופני. כשאתה מפעיל את ״תחושת הבטן״ שלך ומקשיב לקצב הלב - כשאתה עוקב אחר הנתיבים האינטרוספטיביים אל תוך מעמקיך הכמוסים ביותר - אזי הדברים מתחילים להשתנות.״
(ואן דר קולק, נרשם בגוף)
זוהי סקירת ספרות קצרה המתבוננת בקשר בין גוף ונפש אל מול הפגיעה הפוסט-טראומתית וביכולות הריפוי הטמונות בשילוב גוף ונפש במרחב הטיפולי, למשל באמצעות יוגה תרפיה, מיינדפולנס וטיפול באומנויות השונות.
מהי פוסט-טראומה
פוסט טראומה היא הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והיא מהווה תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי אשר כוללת עוררות מוגברת, חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו (בטיפולנט). תגובות דחק לאירוע טראומתי הן טבעיות ומגנות עלינו באם מופיעות בסמוך לארוע ונמשכות עד כארבעה שבועות. מעבר לכך באם ממשיכות או מופיעות תקופה עד שנים לאחר הארוע, מדובר בפוסט טראומה. פוסט טראומה לא תתפתח אצל כל אחד והיא צפויה להתפתח בקרב כ30% מהעוברים/נחשפים לארוע הטראומתי. בשל מורכבותה לרוב, הטיפול בה יכלול יותר מגישה טיפולית אחת.
קצת היסטוריה
הנה הטקסט המעודכן. שמרתי על רוח הדברים שלך, על הזרימה הטבעית ועל הכתיבה בגובה העיניים, ושילבתי את הדיוקים ההיסטוריים בעדינות כדי שהטקסט יישאר נגיש, אמפתי ולא טרחני מדי עבור המטופלים והמטופלות.
קצת היסטוריה
במשך שנים רבות (2500) נחשבה ה׳היסטריה׳ למחלה מיסתורית האופיינית לנשים, שלא ברורים מקורותיה, והיא מתבטאת בתסמינים פיזיים שונים ולא ברורים (ג׳ודית הרמן, טראומה והחלמה). מתוקף שמה ניתן להבין כי ייחסו את מקורה לרחם (היסטר ביוונית). בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 תיאורטיקנים מוכרים ביניהם פרויד וברויאר החלו לחקור את ההיסטריה ומצאו שהתסמינים נרגעים ואף נעלמים תחת היפנוזה, אך לרוב חוזרים ביציאה ממנה. בסקרנותו הרבה המשיך פרויד לחקור את האפשרות לטפל בה, ופיתח את הריפוי בדיבור שהיה מבוסס על אסוציאציות חופשיות ופירוש חלומותיה של המטופלת, ששכבה על הספה המוכרת בקליניקה.
במהלך שנות עבודתו הראשונות הצביע פרויד על קשר בין תסמיני ההיסטריה לאירועים מיניים טראומטיים שחוו מטופלותיו בגילאים מוקדמים. תאוריה זו לא התקבלה באהדה בקרב הקולגות שלו, בלשון המעטה. לימים, כבר בתחילת המאה ה-20, שינה פרויד את התיאוריה שלו מפגיעות קונקרטיות שהתרחשו במציאות, לכך שהאירועים שמתארות המטופלות שלו הם מדומיינים ומבוססי פנטזיה בלבד. בכך הפך פרויד בעצמו למכחיש של פגיעות מיניות ואלימות בקרב נשים וילדים, בעודו מניח את היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. הפסיכואנליטיקאי שנדור פרנצי החזיר את נושא הפגיעות המיניות בילדות לתמונה, במאמרו המפורסם ״בלבול השפות בין המבוגרים לילד״ (1932), אך גם הוא נהדף ונודה על ידי הממסד הפסיכואנליטי של אותם ימים. הרעיונות המהפכניים של פרנצי הושהו ליותר מ-50 שנים עד שחילחלו וקיבלו מקום לגיטימי בעולם הטיפול. הודות לו ולזרמים פמיניסטיים, כיום יש יותר ויותר הכרה בטראומות מיניות, ובהשפעותיהן על המוח, הנפש ואף על הפיזיולוגיה של האיש.ה שנפגעו. עם זאת, חשוב לציין שגם היום נפגעים/ות רבים נתקלים/ות בהשתקה, הכחשה, בושה ואשמה שמתלוות לפגיעה, מעצימות אותה ומשמרות אותה מצד שלל גורמים.
במקביל, סביב מלחמות העולם החלה להיחקר תגובת הקרב של חיילים. בתחילה, שייכו את התסמינים הפיזיים והנפשיים מהם סבל החייל לפגיעה עצבית סמויה שנגרמה מהדף הפיצוצים בשטח (מה שכונה אז ״הלם פגז״) (ג׳ודית הרמן, טראומה והחלמה). כשהצטברו עוד ועוד ממצאים בנוגע לחיילים שסבלו מסימפטומים שונים (שדמו לא פעם לתסמיני ההיסטריה), גם מבלי שהיו קרובים לפיצוץ כלשהו, התפתחה ההבנה שתגובת הקרב יכולה להופיע גם בעקבות חשיפה לאירוע קשה כמו מוות או סכנת מוות ממשית. בתחילה, המערכת הצבאית התקשתה להכיר בפגיעה השקופה הזו וחיילים רבים ספגו יחס נוקשה. אך עם הזמן וההבנה, גם במקרה זה הלכה והתבססה צורת טיפול מבוססת דיבור, לרוב בקבוצות עבור החיילים שנפגעו.
פוסט טראומה בהיבט הגוף-נפשי
ספרו ׳נרשם בגוף׳ של הפסיכיאטר והחוקר, בסל ואן דר קולק, הוא מהפכני ומעורר השראה. ואן דר קולק מצא במהלך שנות עבודתו כי הדיבור והטיפול התרופתי לבדם הם מוגבלים בבואנו לטפל בפגיעות טראומטיות. הוא מתאר את הטראומה ככזו הנרשמת לא רק בנפשם של הנפגעים, אלא גם מתבטאת בהיבטים פיזיולוגיים רבים המייסרים ומשבשים את חייהם.
הוא מסביר כיצד בעת אירוע טראומטי נוצר נתק בין שני אזורים במוח: "המוח החושב" לעומת "מוח ההישרדות". המוח החושב אחראי על המודעות הנרטיבית, זו שאוספת את הזיכרונות לכדי סיפור הגיוני ולכיד, אך סביב אירועים טראומטיים הסיפור הזה נותר לא פעם מבולבל ומחורר. לעומתו, המוח הרגשי נושא את המודעות הפיזיולוגית של תחושות ורגשות, והוא זה שמייצר את התגובות האינסטינקטיביות למצבי חירום. תגובות אלה אמורות להגן ולשמור עלינו, אך במצבים טראומטיים שעוצמתם חורגת מיכולת ההכלה הרגשית, תגובות גופניות ורגשיות אלה עלולות להמשיך להתקיים גם תקופה ארוכה לאחר שהסכנה חלפה, ולעתים אף שנים.
הביטויים האלה יכולים לקבל חיים משל עצמם ולהתעורר במנותק מזיכרון הטראומה המקורי. הם עשויים להתבטא, למשל, בפלאשבקים, סיוטים, עוררות כרונית, התקפי זעם, כאבים כרוניים לא מוסברים וכיווצי שרירים ש״נתקעים״ בגוף. בהיבט הנפשי ייתכנו דיכאון, חרדה, ורגשות קשים של אשמה ובושה.
למרבה הצער, כותב ואן דר קולק, כמעט שלא ניתן למצוא מילים לאירועים טראומטיים. יחד עם זאת, הדרך לצאת מהטראומה היא רצופת מילים, כדי לעמוד כנגד ההשתקה, ההכחשה, הבושה והאשמה, שלא פעם יושבות בבסיס הטראומה. מתוך רצון למצוא הקלה ומענה למטופליו, החל ואן דר קולק לחקור גישות טיפוליות מגוונות. הוא התנסה, חווה ולמד על בשרו ועם מטופליו שיטות רבות המאפשרות גישה לרגשות ולאירועים הקשים באמצעים עוקפי-שפה: גישות סומטיות (גופניות) כמו יוגה וטיפול בתנועה, טיפולים באמנות וכתיבה, וכן כלים לעיבוד מידע בשילוב הגוף כמו טיפול ב-EMDR.
ואן דר קולק לא מוריד מערכן של המילים, אך אומר שלעתים מציאת המילים והחיבורים כרוכה קודם כל בהתנסויות ובצורות ביטוי לא מילוליות. אלו מאפשרות להשלים את התמונה הרגשית, להרחיבה ולראותה מעוד נקודות מבט. בנוסף, הוא מתאר כיצד העבודה הגופנית או היצירתית מסייעת בוויסות תסמינים פיזיולוגיים והחזרת האיזון למקצבים הטבעיים של הגוף, כמו קצב הלב והנשימה. היכולת להיות קודם כל במודעות לתחושות, ורק אז לתת להן מילים, היא בעיניו מפתח לריפוי המוח הרגשי.
טיפול דרך הגוף
במצב של פוסט טראומה (PTSD), מערכת העצבים מאבדת את הגמישות שלה ומערכות העוררות וההרגעה (הסימפתטית והפרא-סימפתטית) אינן מסונכרנות כפי שהן אמורות להיות. הכשל הזה ביכולת לחזור לאיזון - הוא אחד ההסברים לכך שאנשים שחוו טראומה הם פגיעים יותר, ומגיבים גם ללחצים מתונים בעוצמה גבוהה, עם סימפטומים פיזיים ונפשיים.
מחקרים מראים ששינוי מודע בצורת הנשימה יכול לשפר מצבים של כעס, דיכאון וחרדה. מחקר שיזם ואן דר קולק (2014) הראה שיוגה תרפיה שיפרה משמעותית את רמות העוררות אצל נשים שסבלו מפוסט טראומה, וכן שיפרה את היחס שלהן לגופן. לצד הנשימה, העבודה הגופנית משקמת את היכולת ל"אינטרוספציה" (Interoception) – יכולת לחוש, לקבל ולאמוד סיגנלים הנובעים מתוך הגוף. זו יכולת בסיסית שתפקידה לשמור על האיזון הגופני - הומאוסטזיס, בכך ההבחנה בתחושות יוצרת ויסות ומאפשרת לא להתעלם ממה שבתוכנו, ולהיות איתו כפי שהוא.
תרגולים של יוגה, מדיטציה (כמו מיינדפולנס) וסריקות גוף, מעודדים שימוש ביכולות הקשבה מולדות שכמו התפוגגו או השתתקו בעקבות הטראומה. פעולות הכרוכות בקשב לתחושות הגוף ובהתיידדות עמן יכולות לחולל שינויים עמוקים, ועשויות להוביל להחלמה מטראומה. ואן דר קולק מדבר על חשיבות השילוב בין טיפולים שעובדים "מלמעלה למטה" (Top-Down – מהמוח החושב והשפה אל הגוף) לבין טיפולים שעובדים "מלמטה למעלה" (Bottom-Up – מהתחושות הגופניות אל המוח). שילוב כזה נותן מענה שלם לגוף-נפש, מקל על הסימפטומים ומרחיב את "חלון הסיבולת" (חלון ההכלה) לאירועים שנצרבו במערכת.
טיפול באמנויות
בספרו, מתייחס ואן דר קולק גם לפעולה היצירתית ולטיפולים באמנויות המשלבים גוף-נפש, כמו טיפול בהבעה ויצירה, טיפול במוזיקה וטיפול בתנועה (המרכז הלאומי האמריקני לרפואה משלימה אף מגדיר את הטיפול באמנויות כטיפול גוף-נפש רשמי למתמודדים עם פוסט טראומה). העבודה החושית והסנסורית באמצעות מגע, צבע וביטוי בחומרים שונים, מאפשרת לבטא תכנים שטרם נמצאו להם מילים אך הם רשומים בגוף. כך מתאפשר לאנשים לבוא במגע בטוח עם חלקים מעברם, לגלות את עצמם מחדש, ולחוות שינוי ותיקון.
הדימויים שנוצרים בחדר הטיפולים קודמים פעמים רבות ליכולת לדבר את האירוע, והם מזמנים אפשרות לעיבוד הטראומה דרך הבעה חזותית ומגע מוחשי. הבעה ללא מילים יכולה לעזור בהיזכרות עדינה בפרטים ולסייע בהשלמת הנרטיב שנחווה כמחורר. יתרה מכך, התהליך היצירתי פורק מתח אצור בגוף, מועיל בשחרור רגשות עזים, ובכך מביא להקלה ממשית.
לסיכום
הפוסט טראומה חיה ונושמת גם בגוף וגם בנפש, ופוגעת משמעותית באיכות החיים. בשל מורכבותה, טיפול יעיל לרוב יכלול יותר מגישה טיפולית אחת. שילוב של דרכי טיפול מציע מענה רחב יותר: הוא מספק מרחב בטוח של שיחה, ולצידו מרחבים לעיבוד אותם חלקי טראומה אילמים שאין בעבורם מילים – אותם ניתן לפגוש, להביע ולווסת דרך הגוף (ביוגה תרפיה, מיינדפולנס או טיפול בתנועה) ודרך יצירה והבעה באמנויות השונות.
ספרות מקצועית:
ואן דר קולק בסל, נרשם בגוף, פרקים 14-16
הרמן ג׳ודית, טראומה והחלמה, פרק 2
מלקיודי קת׳י א., טיפול בהבעה ויצירה, פרקים 1-2
בטיפולנט, ערך פוסט-טראומה
