איך אפייה של לחם הפכה לאימון ביוגה

לפני כחודשיים תלמיד יקר שלי ביוגה העניק לי במתנה מהשיאור שלו וכן שיעור באפיית לחם בריאות משיאור ודגנים.

היה כיף ללמוד משהו חדש. לקחתי את השיעור ברצינות רבה והתחלתי לתרגל... לתרגל את הטיפול בשיאור, לתרגל את הלישה והטיפוח של הבצק ואת האפייה בטמפרטורה הנכונה ובאורך הזמן המדוייק. לאחר כל אפייה האכלתי את השיאור מחדש, ערבבתי באהבה והנחתי במקום בבית שיהיה לו הכי נעים לגדול בו כשאני מבקרת אותו מדי פעם לראות שהוא מתפתח וצומח כראוי וחוזרת להשתמש בו אחת לשלושה ימים כדי להכין את הלחם הבא.

כמובן שהפסקנו לרכוש לחם בבית ובכל הזדמנות, ארועים למיניהם, אירוחים והתארחויות אצל אחרים אנו מביאים עמנו לחם פרי מעשה ידיי.

ואיך כל זה מתחבר ליוגה. כי יש פה סוג של תרגול/אימון בלעשות את הדבר "כראוי, בהתמדה ולאורך זמן" (יוגה סוטרה, פטנג'לי). אם אין השקעה והתמדה זה מייד ניכר בלחם שיוצא מהתנור. וכן, לא תמיד מתחשק להתעסק בזה ובדיוק כאן מתחיל התרגול. כי שיאור שלא מתייחסים אליו לא ישרוד. אז כמובן שאפשר לבחור להכניסו למקרר ולהוציא מספר ימים לפני שמתכננים לאפות... ובמקום זה עשיתי בחירה מודעת לא להכניסו למקרר אלא לטפחו בהתמדה, גם כשלא תמיד אני קמה עם מצב-רוח לאפייה בבוקר כי בדיוק כאן מתחיל האימון. בהתמדה. ועם העשייה בא התיאבון תרתי משמע. וללוש בצק - אין טוב ממנו בכדי לחוש את האחדות וההמצאות ברגע הזה. החיבור לתחושות, כל החושים נפתחים ונוכחים. ריח, מישוש ראייה ואפילו לחוש השישי יש מקום. פיתוח של אינטואיציה מתי צריך לעצור ומתי להמשיך עוד קצת. לבחון את הגבולות בין גמישות הבצק והחוזק שלו. ממש כמו בגוף. עשייה מרתקת. 

בתאבון!