להרגיש בבית

"איזה יוגה את מלמדת?" זו אחת השאלות הראשונות שאני נתקלת בה בשיחה עם תלמיד חדש. ואני מוצאת את עצמי מסבירה על השיטה ומה משמעותה. מהי יוגה ויניאסה ומהי יוגה נשית. בתוך תוכי אני מאמינה שהשיטה זה לא מה שיכריע אם תלמיד ימשיך לתרגל או לא. הרבה פעמים זו תחושת החיבור למורה, לקבוצה ואפילו לחלל או לסטודיו.

ומהי יוגה ויניאסה? משמעות המילה ויניאסה היא למצוא את המקום שלנו בתרגול. להתאים את היוגה למתרגל ולא את המתרגל ליוגה. השיטה מבוססת על רצפים שמחברים תנועה ונשימה כשהנשימה מכתיבה לנו את הקצב שלנו. מסמנת לנו היכן אנחנו עכשיו, היכן הגבולות שלנו היום.

ולמצוא את המקום האישי בתרגול זה סוג של מסע מבחינתי. המסע האישי שלי התחיל לפני שנים רבות בהודו, חצה יבשות גם פיזית וגם בגוף ובנפש.

התנסיתי בשיטות רבות החל באשטנגה דרך איינגר אל הויניאסה. מצאתי את תחושת ה"אני בבית" בויניאסה.

ויניאסה על פניו מייצגת שיטה שבה הגבולות פחות ברורים. מורים שונים לויניאסה יעבירו את השיעורים לעיתים בצורה שונה לגמרי ויבנו את הרצפים שלהם כיד הדמיון. נראה לי שבמהות כל מורה לויניאסה מוצא את מקומו בתרגול ומעביר אותו לתלמידיו בתקווה לאפשר להם למצוא את מקומם ולא את מקומו שלו. אכן מאתגר.

בחוויה האישית שלי ויניאסה היא עולם אין סופי של גילויים ותובנות. כל פעם הזדמנות למצוא את המקום שלי מחדש. והנה לאחרונה קרה לי משהו בתרגול שמרגיש כמו פלא. תמיד כשקורה איזה גילוי כזה זה מאוד מרגש ומרומם. מדהים לגלות כמה העולם הזה של היוגה הוא אינסופי.

גיליתי חוויה חדשה בתוך הרצף התנועתי. את החוויה שבמעברים עצמם. אם עד עכשיו היו 5 תנוחות והן הרכיבו רצף עכשיו זה מרגיש כמו תנועה אחת ארוכה שחולפת בנקודות בדרך. כמעט כמו קאטה באומנות לחימה. לפתע המילה זרימה קיבלה אצלי משמעות אחרת לגמרי. גם הרווח בין השאיפה לנשיפה לא ממש ברור. הכל הפך לגל. התרגול יותר הרמוני ובתוך הזרימה נחשפים מקומות חדשים ואפילו תנוחות חדשות שפחות נכחו בתרגול שלי בעבר. הנאה צרופה. חווית חיבור חזקה ממקום אחר דומה לריקוד, כניראה מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו. תחושה של מצאתי את מקומי בתרגול מחדש. ברגע הזה, בתקופה הזו... כניראה עד הגילוי הבא. מו הסתם הגילויים שלי בכל רגע או תקופה באים לידי ביטוי בשיעורים שאני מעבירה ולעיתים אני חשה שהתלמידים הם שותפים לדרך ולמסע.

והרי היוגה לא מסתכמת בגבולות המזרון. הרי גם החיים יכולים להיות סוג של רצף נטול קיטועים. לעבור בין התחנות בצורה זורמת, רכה. לחוות את המעברים בלי לחפש כל הזמן את התחנה הבאה או את היעד הבא. לא בטוחה שאני תמיד מצליחה להיות שם בחיי היום-יום שלי. שהרי הם רצופי אתגרים ולעיתים יש נטייה להיתקע, "לחפור" במושגים של ימינו. ללכת ברוורס או לצעוד במקום. וכאן אני מוצאת את המשמעות של תרגול מתמיד. מעין תזכורת לנפש דרך הגוף מה נכון לי עכשיו.

וכל פעם זה מפתיע מחדש כמה התודעה שקטה אחרי תרגול. תחושת של חוסן. אמונה. חיבור. יוגה