להיטות עצלנות ומשה שבניהם

אמיתיות ואי אלימות בתרגול – סתייה והאימסה הן שתיים מ-5 עקרונות המוסר של היוגה, משמעותם כנות, ואי אלימות. וכיצד זה יתבטא בתרגול היוגה שלנו? חקירה כנה של הגבולות שלנו והיכולות שלנו. התקרבות לגבולות בתנוחות השונות ממקום סקרן וחוקר. ממקום צנוע שקשוב למה אפשרי ומה גובל באלימות כלפי עצמי, ואם לא מכירים את גבולות היכולת עדיין, לעצור כשהגוף מאותת. ואיך נדע שהגוף מאותת. נתבונן מתי אנו מאבדים נינוחות בתנוחות, מתי נעלמה לה הנשימה, מתי יש כאב. זה לא מובן מאליו להקשיב לגוף, להקשיב לעצמנו. רבים מאתנו שכחו איך לעשות את זה. וכאן נכנסת משמעות המילה יוגה – חיבור. חיבור בין התחושות והידע, התחושות והתגובה שלנו אליהן. בתרגול של היוגה מתאפשר לנו לפתח את ההקשבה למה שקורה עכשיו אם זה בתרגול ואם זה ביום יום.

ולפעמים ניקח את זה לכיוון השני. האם אני עושה את מה שאני יכול או מוותר לעצמי? האם יש כוונה מאחורי הצורה של התנוחה. האם אני כאן או במקום אחר. גם וויתור לעצמנו מתנגש עם אמיתיות. ומעניין לשאול איפה הדפוסים שאני מזהה בעצמי בתרגול מגלים ביום יום שלי. איפה אני ממוקם ביום יום על הציר הזה שנע בין מאמץ יתר ואף אלימות כלפי עצמי, לוותרנות ועצלנות. והיוגה זו ההזדמנות למצוא את האיזון, לזהות את המקום האישי שלי ששומר אותי בערנות משולבת בנינוחות. ששומר אותי בכבוד כלפי עצמי, גופי ונפשי.