כוחו של הרגל

לאורך כל חיינו הקנינו לעצמנו מערכת של הרגלים שבשלב זה או אחר שרתו אותנו. לא תמיד ההרגלים שאנו מקנים לעצמנו עושים לנו טוב. אם נלך למצבים קיצוניים נפגוש את ההתמכרויות שהן מצב קיצוני של הרגל שלרוב לא מיטיב איתנו ואף שאנו מכירים בכך קשה לנו להשתחרר ממנו. (לא תמיד יש את ההכרה). אבל לא צריך ללכת רחוק, ישנן פעולות את צורות התנהלות יומיומיות שאולי שרתו אותנו בעבר אך כיום פוגעות בנו. לרוב אנו כל כך רגילים ל"הרגלים" שלא נעצור ונבחן אותם, או שלא נחשוב שאפשר לשנותם. 

בשיעור יוגה האחרון שלימדתי עקבתי אחר תלמידה חדשה ביוגה שאמרה לי בתחילת השיעור שהגיעה עם כאב בברך. הנחתי אותה כיצד להזהר ולשמור על עצמה במהלך התרגול ובנוסף דאגתי לתת דגשים סביב הברכיים במהלך השיעור עצמו. שמתי לב שהתלמידה ממשיכה להגיע לקצוות ולא שומרת על עצמה. ניגשתי אליה בסוף השיעור ושיקפתי לה את זה. בתגובה היא אמרה לי: כזו אני! נוטה להגיע לקצוות, לא יודעת לעצור.

אז איזה כיף שיש לנו הזדמנות אחת לשבוע (או יותר) לבחון את ההרגלים שלנו על מזרון היוגה. כשכל השיעור יש הזמנה להתבונן בהרגלים שלנו ואולי לגלות שהם לא משרתים אותנו יותר. ואם זה כל כך קשה לשנות אותם ביום-יום לפחות להתחיל בתרגול היוגה. לאתגר את עצמנו, לנסות משהו אחר, להתבונן, לחקור והרבה פעמים גם יבואו ניאנות (תובנות). אם ההרגל הוא להגיע לקצוות מבלי לדעת לעצור אז בתרגול היוגה לבדוק את הגבולות שלנו מחדש. לעצור רגע לפני הקצה גם אם זה מקום מאוד לא מוכר.

ובאותו שבוע תלמידה אחרת סיפרה שיש כל מני פעולות שהיא עושה בבית שגורמות לה לכאבי גב. כשקצת תחקרתי אותה תארה מצבים בהם היא מתכופפת קדימה למשל בשטיפת כלים או בשטיפת הפה לאחר צחצוח שניים. (מתכופפת עם הפנים לברז כדי לשתות). שאלתי אותה למה לא להשתמש בכוס מים במקום להתכופף לברז והיא השיבה: הרגל של שנים, למה שאני אשנה עכשיו... אז כמובן שאפשר בנתיים להקנות הרגלי עמידה וכפיפה ולחזק את שרירי הליבה ואת השרירים הבין-חולייתיים (מולטיפידוס), אבל לא יהיה הכי פשוט להתחיל בשינוי ההרגל שמביא אותנו לכאב. וזו כמובן רק דוגמא קטנה.

לרוב לא צריך יותר מזה כדי להתחיל.

אז מסתבר שיוגה זו גם הזדמנות לבחון הרגלים, מעצם ההזדמנות לעצור רגע, להתבונן, לתהות ולעיתים להגיע לתובנות מפתיעות.